עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

סיפורה האישי של שרה חכים (סרדינס)

נולדתי בקאראטש שבאיזמיר, למשפחת סוחרים עשירה. למדתי בבית הספר היהודי "בני ברית". היה לנו קוטג' ליד הים. החיים בבית התנהלו לפי הנחיותיו של אבא, שהיה ראש המשפחה המורחבת. באזור שגרנו בו גרו רק יהודים, על ידינו גר הרב חרבי בכר מלמד, שהיה הרב של בית הכנסת "בית ישראל".

לאחר שמדינת ישראל קיבלה את עצמאותה, באו נציגים מהסוכנות היהודית, כדי להסביר לנוער היהודי את הקורה במדינת ישראל, ואת החשיבות של העלייה לארץ. כל הצעירים התלהבו מאוד, המדריכים לימדו אותנו עברית ועשו לנו ערבי גיבוש. את המסיבות היו עושים בבית שלי שהיה גדול ונוח למסיבות. רוב הצעירים שהיו בקבוצה שלי עלו ארצה, מתוך מניעים ציוניים ומתוך רצון לבנות את הארץ. רוב החברים התיישבו בקיבוץ הגושרים. אני לא הלכתי איתם, כי הכרתי בחור שלבסוף התחתנתי איתו. בעלי שמואל חכים ז"ל עלה ארצה בשנת 1943 לקיבוץ רמת הכובש. הוא היה בפלמ"ח ונלחם בליל הגשרים, בלטרון , לוד, רמלה, כיבוש אילת ועד מלחמת לבנון.

בהתחלה גרנו ביהוד, היות ולא מצאנו פרנסה, החלטנו לעבור למושב גבע כרמל. שם עסקנו בחקלאות, ובעלי עבד גם במועצה האזורית חוף הכרמל.

במשך תקופה זו נולדו לי שלוש בנות, הגדולה התגייסה לצנחנים בשנת 1970 ונפטרה ממחלה בגיל 18.

אני רוצה בזאת לפנות לצעירים היהודיים החיים בטורקיה ולהאיר את תשומת ליבם כי העושר אינו מספיק וכי האנטישמיות אורבת בכל פני, והכי טוב לחיות במדינת ישראל, שהיא המולדת של העם היהודי.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים