עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

שמעון

את שמעון פגשתי בקפה צמרת שברחוב רוגוזין באשדוד.

קפה צמרת, הוא מקום מפגשם של ותיקי העיר. כמו בכל "הפרלמנטים" בערים אחרות, גם כאן חבריו "מנהלים" את העיר, המדינה וגם את העולם כולו.

חברי הפרלמנט הם, תושבי העיר ופרבריה, נציגים של עדות שונות, צעירים בגילים שונים, משישים ומעלה. יש ביניהם ילידי הארץ, פולין, גרמניה, מרוקו, טוניסיה ואלג'יריה, טורקיה, יוון ובולגריה וכמה נציגים ממצריים ומרומניה.

לא כולם מאותו זרם פוליטי, דבר העושה את המפגשים האלה למעניינים תוססים ומלאי חיות.

כל אחד, בעל עבר עשיר בתחומים שונים בחיי המדינה. בעבודה, ביצירה, בתעשייה

בצבא, מסחר, פוליטיקה ועוד.

את שמעון, פגשתי באחד המפגשים שם. אדם גבוה, לא שמן ולא רזה, בעל עמידה זקופה ופנים מחייכות.

הצגתי את עצמי. כששמע את שם משפחתי, אורו פניו באומרו.

- גם אני מיוון!

- נעים מאוד, אמרתי. אך אני יליד איסטנבול שבטורקיה. שם המשפחה היווני, בא לי מאבי שהיה יליד יוון שהיגר לבולגריה, רומניה והגיע לטורקיה בתקופת המלחמה העולמית הראשונה.

- באמת? גם אני יליד העיר אדירנה שבטורקיה, הקרובה ליוון. עם הזמן הגרה המשפחה לסלוניקי שביוון.

- סליחה שאני שואל שמעון, בן כמה אתה?

- בסביבות תשעים.

- ? !!!

הייתי המום. משום שלא מראהו, לא התנהגותו ולא קו מחשבותיו, דמו לאלה של אדם כפי שדמיינתי שיראה איש המבוגר ממני בעשרים שנים.

- איך היו החיים שם? שאלתיו.

- הדבר שונה בתקופות שונות, אמר. סלוניקי כידוע הייתה עיר יהודיה באופייה עד לכבושה על ידי הנאצים.

- ואחריה?

- איני יודע הרבה. הצלחתי לשרוד בדרכים לא דרכים ועברתי לצרפת.

- ומה עשית שם?

- התגייסתי ללגיון הזרים הצרפתי. הסתובבתי עם הלגיון בהרבה ארצות והגעתי אף להודו סין. כך למדתי לדבר בשפות שונות בנוסף לטורקית, יוונית, לדינו, צרפתית, גרמנית ועוד שפות אחרות המדוברות באירופה.

באותו הרגע הגיע למקום חברי הטוב ושכני, יגאל. הכרתי ביניהם. כששמע שמעון שהוריו של יגאל היו ממוצא הונגרי, פנה אליו בשפה ההונגרית. היינו המומים. נוכחתי כי לשמעון זיכרון מעולה, על אף גילו.

באחת הפעמים, יצא לי לספר על ידיד שזה עתה כתב ספר זיכרונות על חייו בהולנד בתקופת השואה .

- גם לי יש דברים רבים על חיי אלא שאיני מסוגל לכתוב בעצמי. הצעתי לו להקליט את סיפורו ברשם קול, ושאני משוכנע שימצא מי שיעבד את הסיפור לספר.

-רעיון טוב! התלהב שמעון בהמשיכו לשתות את הבירה מתוך בקבוק. הנה אספר לך את אחד הסיפורים שחוויתי בסלוניקי. הזזנו את הכיסאות שלנו כדי לא להפריע ליתר האנשים שהסבו ליד השולחן.

בתקופת הכיבוש של יוון על ידי הנאצים, גרתי בדירה של אחד הבתים בעלי שתי קומות עם פרוזדור צר, באחד הסמטאות של השכונה היהודית של סלוניקי.

אנשי הגסטאפו עינו לא פעם יהודים, שטרם נשלחו למחנות הריכוז. באחד הלילות פרצו לדירתי. הם גררו אותי לחצר שבין הבתים שם התחילו להכות אותי באגרופיהם ובעטו בכל חלקי גופי. כשהתישו אותי ונפלתי על הארץ, תפסו אותי בשערותיי כדי להרים אותי והמשיכו במכותיהם עד שנפלתי שוב. בניסיונם החוזר להרים אותי שוב מהשערות, אמרתי בשארית כוחותיי בשפה הגרמנית שהייתה שגורה בפי " למה? למה? אני לא יהודי! אני לא יהודי!"

הם נעמדו דום והיו מבולבלים. בסוף החליטו לכלא אותי בחדרי, לאחר שבדקו כי החלונות מסורגים ואין אפשרות לצאת דרכם. העמידו שומר ליד דלתי הנעולה והלכו, כנראה כדי לברר את העניו במפקדה.

לאחר כמה לגימות מבקבוק הבירה, המשיך שמעון.

לאחר שהתאוששתי מעט, הלכתי לשירותים וראיתי, כפי שידעתי, כי לחלון אין סורג והפתח היה דיו כדי לאפשר לגופי הרזה, לעבור דרכו. הסתכלתי החוצה וראיתי שכנים סקרנים ומבוהלים המציצים מבעד לחלונות. סימנתי לאלה שמעלי לזרוק לי חבל כדי שאוכל לטפס למעלה. הם עשו כן. כך טיפסתי לקומה שמעלי וממנה אל הגג. עברתי מעל הגגות עד שהסתלקתי מהשכונה מבלי להתגלות. הצלחתי גם לברוח מיוון ולהגיע לצרפת בדרכים שונות.

סיפור מעניין מה? אבל זה לא עיקר הסיפור. אחרי המקרה, במשך שנים, לא משה התמונה של המכות מעיני. בכל לילה היא הופיעה בחלומותיי. הדבר נמשך גם לאחר נשואי ועלייתי ארצה.

באחד הימים החלטנו אשתי ואני לבקר בסלוניקי. בקרנו גם במקום שם הייתה דירתי לפני הבריחה. הבית נראה הרוס. אשתי פנתה אלי פתאום באומרה.

- שפוך מימיך על אחד הקירות.

לא הבנתי את כוונתה, אך עשיתי כדבריה. לא יאומן. מאותו היום, הסתלקו החלומות ויכולתי לישון ככל אדם נורמלי!

נ. פילוס, נובמבר 2003


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים