עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

 
  חזרה לעמוד נופלים >>
 עזיז נסים

בן ז'ויה ויעקב, נולד ביום ט"ו בתשרי תרצ"א (7.10.1930) בעיר איסטנבול, תורכיה. ב-13.10.1934 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו בתל-אביב. כאן סיים בית-ספר יסודי ואת המחלקה למסגרות מיכנית בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. בעודו נער הצטרף ל"הגנה" והיה מהמסורים ביותר לכל פעולה, אימון ומסע. שום קשיים ותלאות מזג-האוויר בקיץ ובחורף לא עיכבוהו מלצאת למילוי חובתו. כשאמו ניסתה פעם לשחררו באומרה לחבר מביא הקשר שהוא אינו בבית, הערים עליה מאז וקבע אות-שריקה מוסכם בכניסה לביתו, ולאות הזה נענה תמיד ובא מיד, אף כשנאלץ לצאת ממיטתו בלילה. משעמדו מפקדיו בחי"ש על טיבו שלחוהו לקורס מדריכי נוער-פרברים, ואחרי סיום הקורס ניהל את מועדון "ביאליק" של ארגון "השחר" (במסגרת הגדנ"ע), ובו חינך את נערי הפרברים של דרום תל-אביב להיות ספורטאים, אנשי-חברה הגונים וחיילים טובים. נסים היה בחור חסון ורחב-כתפים, עליז ורענן, זריז וטוב-מזג - ובסגולותיו אלה נתחבב על מפקדיו ועל חניכיו כאחד.

בהילולת ליל לייק-סאקסס, מקום מושב עצרת-האו"ם, שהחליטה ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, היה הרוח החיה בריקודים ברחוב ובשמחת העם בשכונתו, טיפס על עמוד-תאורה ותלה עליו את דגל הלאום. היישר מתוך השמחה יצא עם שאר חבריו מדריכי "השחר", לשירות בהגנת הפרברים. להתנגדות אמו השיב בהצהרה, כי מעתה אין לו אם, אלא מולדת. ואם הצעירים לא יעמדו על המשמר יבואו הערבים וישחטו את היהודים. בשבוע הראשון שהתחיל בשמחות ונמשך בהתקפות ערביות, ברציחות ובקרבות, נתנסה בטבילת-האש הראשונה בהגנת שכונות עזרא והתקווה. בסוף השבוע, ביום כ"ב בכסלו תש"ח (5.12.1947), כשנודע על כנופיה ערבית גדולה מכפר סלמה הזוממת לתקוף את שכונת התקווה והמפקד ביקש חמישה מתנדבים לצאת לפרדסי שטח-הביניים, לטהרו מפורעים ולעצור באש את הבאים, אמר נסים: "אם זהו ג'וב, פעולה ממשית הדורשת גבורה והקרבה, אני יוצא ואם לא - אין לי רצון לצאת". לאחר שהמפקד אישר שזהו אמנם "ג'וב" היה נסים הראשון למתנדבים. לנוכח אש חזקה של האויב התבצרו הוא וחבריו ליד הוואדי והשיבו אש. נסים נפצע בראשו והתגלגל לתוך הוואדי. הגיעה מכונית משוריינת של המשטרה הבריטית ופתחה גם היא באש על המגינים. חבריו של נסים הוכרחו לסגת בלי יכולת לקחתו עימהם, והוא נפגע גם מכדור בריטי ונהרג. חברו מיכה פישר, שהתנדב לאוספו, נהרג גם הוא. אחרי הסתלקות הבריטים באה תגבורת ה"הגנה" והשתלטה על השטח ואז נאספו שני החברים, מהחללים הראשונים על הגנת העיר והיישוב, והובאו בהלוויה רבת-עם למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

על שמו נקראה קבוצת הכדורגל "השחר-נסים" וחולק גביע נודד לקבוצת "השחר".

 
 
סיפורי החיים הם חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים