עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

נשים מפורסמות בטורקיה

אסתר קירה Esther Kyra Handali


נולדה בטורקיה ממוצא צנוע. היא ובעלה התחילו בעסק מסחרי קטן של קוסמטיקה ותכשיטים זולים. היא התאלמנה בשנת 1548 והייתה בשנות העשרים המאוחרים לחייה. היא החלה להתרכז באספקת שירותים לנשים בהרמון של הסולטן, אשר נאסר עליהן ליצור קשר עם גברים מחוץ למשפחה, והן יכלו להסתובב רק בארמון, לפי החוק המוסלמי. אסתר שרתה שלושה סולטאנים וצברה השפעה ועושר, בהם השתמשה לתמוך בתלמידים, לעזור בהדפסת ספרים בעברית, ולתמוך בסוחרים שעסקיהם נשדדו בזמן שריפה.

אסתר קירה הפכה להיות הסוכנת של נשות ההרמון, היא רכשה עבורן בגדי משי, אבנים יקרות, כלים לבית ועוד. היא הייתה בולטת בין הנשים שהייתה להם השפעה בחצר העותומאנית בסוף המאה ה-16. בתקופה זו דעך כוחו של הסולטאן והרבה מפלגות התחרו על ההשפעה בחצר המלוכה. תקופה זו כונתה בשם "הסולטנות של הנשים", היות וגבר כוחן של הנשים בהרמון. אסתר קיבלה זיכיון לקבלת מסים מחוות בתקופתו הסולטאן מורד השלישי ששלט בשנים (1574-1595) ובתקופתו של הסולטאן מחמד השלישי ששלט בתקופה (1595-1603), כל זאת בזכות קשריה עם אימו של הסולטאן מורד ועם אשתו המועדפת עליו. הסולטאן ואשתו נעזרו באסתר לא רק לצורך קניית מוצרים להרמון, אלא גם עזרה להם בעצות דיפלומטיות וביצירת קשרים עם הנציגויות האירופיות באיסטנבול. בעזרת השפעתה הגדולה בחצר העותומאנית, קיבל בנה את התפקיד של המוכס הראשי באיסטנבול. קבוצה של חיילים בצבאו של הסולטאן החלה לקנא בהשפעה הגדולה שיש ליהודים בחצר העותומאנית. הם קשרו קשר עם עוד כמה מתנצרים לפגוע בהשפעת היהודים. פעולתם הראשונה הייתה לרצוח את אסתר.

התמונה של אסתר קירה כפי שצוירה על ידי Jean Baptiste van Moor in 1719

דונה גרסיה מנדס (חנה נשיא)

דונה גרסיה מנדס הייתה ידועה בשם "לה סניורה" או "הגברת" בעברית. האינקוויזיציה חשדה בה שהיא שומרת בסתר על הדת היהודית (והיא אכן שמרה על דתה). בעזרת קשריה הרבים היא הצליחה להשיג הסדר מיוחד עם ספרד, היא הכריזה על המרתה מחדש לנצרות, אך המשיכה לשמור בסתר על המורשת היהודית. היא ומשפחתה עזבו את פורטוגל, לבלגיה ומשם לאיטליה. על ידי תמרונים הצליחה דונה גרסיה להעביר את רכוש המשפחה לונציה ומשם לאיסטנבול, אליה היא הגיעה בשנת 1553. היא התחילה לארגן איחוד מסחרי של יהודים ומוסלמים, שעסק בעיקר במסחר של חיטה, נייר וצמר גולמי ליצור טקסטיל באירופה. דונה גרסיה השיגה בזמן קצר השפעה פוליטית וכלכלית בחצר העותומנית. זה אפשר לה לבקש מהסולטן סולימן שיפנה לאפיפיור פאול הרביעי, לבקש את שחרורם של חבריה המרונים באנקונה, איטליה, שם הם היו אסורים על ידי האינקוויזיציה. היא שכנעה את הסולטן העותומני להתערב למען יהודי אנקונה, על ידי איום בחרם על אנקונה בסחר בים התיכון. יהודי אנקונה שוחררו ורבים מהם עברו לטריטוריה העותומנית. בשנת 1556 התאחדה דונה גרסיה עם בן דודה דון יוסף נשיא (1524-1579). דון יוסף נולד בליסבון, בנו של פרופסור לרפואה באוניברסיטה של מראנו. אביו נפטר כשהיה בן שנה, ודונה גרסיה הפכה האם המאמצת שלו. אחרי סיום לימוד באוניברסיטה, השתלב דון יוסף בעסקי הבנק של המשפחה. הוא היה ידידם של המלך צ'רלס החמישי ושל המלך של הולנד מכסימיליאן. כאשר גברה השפעת האינקוויזיציה, הוא היגר יחד עם 800 יהודים אחרים לאיסטנבול, שם הם יכלו לחזור למסורת היהודית באופן גלוי. יחד עם דודתו הם הקימו רשת מסחר בינלאומית. הם ראו בשחרור המרונים מרדיפת האינקוויזיציה את הישגם הגדול ביותר. דון יוסף הקים רשת בינ"ל ענקית, שפוקחה על ידי דונה גרסיה. ההישג הגדול שלהם הראוי לתשומת לב מיוחדת היה העזרה שהם נתנו למרונים להימלט מרדיפות האינקוויזיציה. בנוסף לתמיכה הגדולה שהם נתנו לקהילות באימפריה העותומנית הם פיתחו התיישבויות חדשות ומימנו ישיבות בארץ ישראל - בטבריה ובצפת. בשנת 1558 דונה גרסיה ודודנה חכרו את טבריה מהשולטן סולימן המפואר, סכום של 1,000 קרוזרוס לכל שנה. העיר היהודית הייתה הרוסה. הם בנו במהירות את החומות, נבנתה ישיבה, ומכתב נשלח לכל התפוצות הקורא למתיישבים ולתלמידים לבוא וללמוד בישיבה. המנדסים סיפקו כסף לבניית בתים ולקניית מזון לאלו שהגיעו לטבריה, כן הם מימנו הקמת מפעלים לעיבוד משי, דייג וחקלאות. לישיבה בטבריה הגיעו תלמידים ומלומדים מכל התפוצות. ההשפעה של היהודים באימפריה העותומנית עמדה בסכנה על ידי ניסיון של מפלגה פוליטית יונית לבער כל השפעה יהודית על ידי החלפת הסולטן באחיינו הנסיך Beyizid . ניסיון זה לגזול את הכתר נתמך על ידי הווזיר הגדול Mhemed Sokolly . המנדסים ניסוי למנוע איום זה על ידי מימון עלייתו של הסולטן סלים, ויוקרתם הגיעה לרמה חסרת תקדים. דון יוסף עודד את העותומנים לכבוש את קפריסין, אותה הוא רצה להפוך למקום מקלט ליהודים שברחו מאירופה. חלק מהנמלטים מאירופה הגיעו לקפריסין, הרוב העדיפו להתיישב בארץ הקודש.

הסולטן סלים השני הודה לדון יוסף והעניק לו תואר דוכס של האיים: Naxos, Cycliad, Antiaros, Milo, Santorin ועוד. כן הוא קיבל את הפיקוח על המסים, ומונופול על המסחר בין כרתים לבין מונדוביה וואלאכיה, ואת המסחר בדונג של דבורים עם פולין. יהודי פולין הרוויחו מכך והפכו להיות סוכניו של דון יוסף. לאחר מותה של דונה גרסיה הפך דון יוסף, למעשה, לשר החוץ של האימפריה העותומנית לצורך קיום משא ומתן עם השליטים הגדולים של אירופה. בשנת 1550 הוא לחץ על העותומנים להציל את המרונים מרדיפות בונציה, ב- 1552 הוא הפך להיות הנושא ונותן העיקרי בין העותומנים לפולין. בשנת 1569 הוא תיווך בין סלים השני לבין צ'רלס הרביעי מלך צרפת. באותה שנה הוא השתמש בהשפעת העותומנים לעזור לאלה שמרדו נגד ההשפעה של המלך של ספרד פיליפ השני בנדרלנד. כך פחתה השפעתה של האינקוויזיציה בארצות השפלה, והיהודים יכלו שוב לחיות ולעבוד שם בחופש יחסי.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים