עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

 
  חזרה לעמוד נופלים >>
 כהן שלמה

שלמה, בן אסתר וויקטור, נולד ביום כ"ה בניסן תשי"א (1.5.1951) ביהוד. הוא למד בבית-הספר היסודי "יהודה הלוי" ביהוד, ולאחר שסיים ח' כיתות, למד מסגרות מכנית בבית-הספר המקצועי "עמל" בנוה-עוז. ילד עירני ושמח בחלקו היה שלמה, הגם שלא קלים היו ימי ילדותו. הוריו, יוצאי טורקיה, חיו בדוחק רב בצריף רעוע ביהוד, בטרם עברו לגור במעונם הקבוע. שלמה הנער נפל פעמים רבות למשכב, ודומה היה כאילו דבקו בו המחלות. יחד עם זאת, רחפה תמיד בת-שחוק על שפתיו, ועיניו החומות נצצו באור תקווה. "שלמה המלך" - זה הכינוי שהצמידו ידידים ומכרים לנער. כי אכן היה חביב על כולם, ישר ואוהב לעזור לזולת. שלמה סייע לאמו בעבודות הבית השונות, אהב לבשל, דאג לניקיון החדרים וסייע לאביו בעצה נבונה. כשבגר ביקש לסייע להוריו הלכה למעשה בנשיאה בעול הפרנסה. לא במקרה בחר ללמוד מסגרות מכנית. הוא ידע כי לימוד מקצוע מעשי יקל עליו בהשגת מקום עבודה. בעל מצפון היה, ולא רצה לקחת מהוריו דבר. "ידי זהב היו לשלמה", העידו הוריו. שעות רבות היה מסתגר בחדרו ועוסק במסגרות מכנית. הוא אהב את מקצועו, וכשסיים את לימודיו עבד במפעל למכניקה עדינה ביהוד. גאה היה על יכולתו לתרום לפרנסת משפחתו. נער חברותי היה שלמה, אהוב על בני שכונתו ועל חבריו בבית-הספר היסודי. הוא היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד" ביהוד, השתתף במסעות ברחבי הארץ, ולימים נטל חלק פעיל גם בפעולות מטעם הגדנ"ע. ערב גיוסו לצה"ל היה שלמה נער גבה-קומה ומוצק, אחראי ומסור, משוש לב הוריו, אחיו ברוך ואחותו חיה.

שלמה גויס לצה"ל בראשית מאי 1969, ולאחר סיום הטירונות התנדב לחיל השריון. בתחילת שירותו בצבא היה מסגר מכני ורובאי, אך באוגוסט 1969, ארבעה חודשים בלבד לאחר גיוסו, נשלח בהמלצת מפקדיו להשתלמות בקורס למקצועות הטנק. כשסיים את לימודיו במסגרת הקורס, היה לתותחן-טנק. בגאווה סיפר להוריו על הצלחתו בקורס ועל תפקידו החדש, וביקש להוכיח למפקדיו, שלא טעו כשנתנו בו אמונם. אכן חייל מסור ותותחן מעולה היה שלמה. הוא הקפיד במילוי ההוראות והיה נכון לבצע כל משימה שתוטל עליו. במהלך שירותו הצבאי פעל כתותחן טנק באזור תעלת סואץ בימי מלחמת ההתשה, ולמד מקרוב את אימי המלחמה.

בראשית מאי 1972 השתחרר מהשירות הסדיר ושב אל בית הוריו. הוא חזר במרץ לעבודתו האזרחית - מסגרות מכנית - וסייע להוריו בעצה ובמעשה. שלמה חלם על הקמת בית ומשפחה בישראל. ובקיץ 1973 התייצב עם ארוסתו במשרד הרבנות ביהוד. מועד החתונה נקבע לחודש ינואר 1974. איש לא שיער, שכל תכניותיו יושמו לאל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא שלמה ליחידתו. הוא לא השתהה ולפני צאתו את בית הוריו אימץ את ידיהם. לא היה ספק בלבו, שצה"ל יכה את האויב בכל החזיתות. שלמה נשלח לחזית הדרום והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה כטען-קשר בטנק. חבריו לנשק מעידים על אומץ לבו ועל דבקותו במשימות הקשות. ללא חת נלחם והתנדב לבצע משימות קשות במיוחד. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפל שלמה בקרב בגזרה המרכזית, כשהטנק שלו נפגע מאש האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה: "בנכם, שלמה ז"ל, שירת ביחידת שריון ויצא לקרב כטען-קשר בטנק. בנכם גילה אומץ-לב, תושייה וקור-רוח בלחימה נגד טנקי אויב ומערכי חיל-רגלים. בנכם נפל כאשר הטנק שלו נפגע בעת חילוץ פצועים מטנק פגוע אחר. דמותו של שלמה תיחרט לעד בזכרוננו, חבריו הלוחמים".

 
 
סיפורי החיים הם חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים