עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

יהדות איזמיר

שמה ההיסטורי של איזמיר הוא סמירנה (Smyrna), היא הייתה נמל של מזרח אנטוליה לים האיגאי. היא העיר השלישית בגודלה ברפובליקה הטורקית. היהודים חיו באיזמיר כבר במאה הרביעית לספירה. ליהודים הייתה השפעה על האוכלוסייה הפגנית ואחדים מהם אף התגיירו. הופעת הנצרות הפחיתה את השפעת היהדות על הקהילה, ואף היו יהודים שקיבלו עליהם את הנצרות. הקהילה היהודית בסמירנה מוזכרת בכתבים נוצריים. עדויות ארכיאולוגיות לקיום הקהילה היהודית בסמירנה, נמצאו בכתובות יווניות מהמאות השניה והשלישית לספירה, המצביעות שלקהילה הייתה סמכות להעניש כל איש אשר יתנהג בחוסר כבוד לקהילה. עדות נוספת היא ציור של מנורת בית המקדש שנלקחה על ידי טיטוס מבית המקדש שנמצא על חותמת קרוב לאיזמיר. לא מוזכרת התיישבות יהודית בסמירנה בתקופת ביזנטין ויתכן כי הקהילה היהודית נעלמה בתקופת ימי הביניים, אך כן היו קהילות יהודיות בערים סביב סמירנה. סמירנה עיר לא חשובה באותה תקופה, נכבשה על ידי העותומנים מביזנטין והפכה לחלק מאימפריה העותומנית בשנת 1424 היהודים הראשונים הגיעו לאיזמיר בשנת 1530, בעקבות גירושם על ידי העותומנים מבלגרד, סיביר ומבודה-הונגריה. באיזמיר נמצאו מצבות עם מוטיבים יהודיים מהתאריכים 1540 ו – 1565 דבר המצביע על כך שהייתה נוכחות יהודית במשך המאה ה- 16. גל ההגירה הגדול של יהודים ספרדיים לאימפריה העותומנית דילג על איזמיר. היהודים החלו להתיישב באיזמיר בכמות משמעותית בסוף המאה ה- 16 כאשר איזמיר הפכה לעיר נמל ראשית באימפריה העותומנית.





בתמונה משפחה יהודית באיזמיר חוגגת את השבת, עם מהגר יהודי מפולין בשנים 1648-1649



תקופת הזהב של היהודים באיזמיר במאה ה- 17

ההתפתחות של הקהילה היהודית באיזמיר התחילה בראשית המאה ה- 17, עם התגברות הסטטוס הכלכלי של העיר כנמל ראשי למעבר סחורות, במיוחד המסחר עם אנטוליה והמדינות מעבר לגבול המזרחי של האימפריה העותומנית. באותו זמן איזמיר סופחה לפרובינציה של (Sigala), שהייתה המשגשגת ביותר ברחבי האימפריה. ההתיישבות היהודית באיזמיר הייתה בעיקרה ממהגרים יהודים מספרד, שהגיעו אליה מערים אחרות באימפריה העותומנית. הקבוצה הגדולה ביותר הגיעה מאיסטנבול, הם חברו לקבוצות יהודיות קטנות שהגיעו ממערב אנטוליה, מכרתים, קורפו, אנקרה, ובמיוחד מסלוניקי, פורטוגל. היהודים היו אזרחים באימפריה העותומנית ונחשבו בהתאם לחוק המוסלמי כ"מוגנים לא מוסלמים", משמע סטטוס נחות בחברה המוסלמית. היהודים נהנו מחופש דתי ולכן יכלו להקים להם מוסדות חינוך ומשפט נפרדים. אחרי המאה ה- 19 היהודים כקהילה יכלו לגבות מסים מחברי הקהילה ע מנת לתמוך בפעילותיה. כתוצאה ממעמדם הנחות יחסית לאזרחים המוסלמים, נכפה על היהודים לשלם מס מיוחד לרשויות של האימפריה העותומנית, שהבטיחו להגן על חיי היהודים ורכושם. הקהילה שילמה מס זה עבור כל חברי הקהילה ביחד. החוק האסלאמי באיזמיר לא נכפה על יהודיה והיהודים הורשו לבנות בתי כנסת חדשים. היו להם 6 בתי כנסת עד אמצע המאה ה- 17, למרות שהחוק הרשמי אפשר לבנות רק בית כנסת אחד. יהודים שהתיישבו באירופה לפני ההגירה לאימפריה העותומנית נקראו פרנקים, וכשהגיעו לאיזמיר בנו קהילה נפרדת. במשך המאה ה- 17 הפרנקים של איזמיר נהנו מהגנה של הכוח האירופי, לדוגמא: הם היו תחת הגנתה של צרפת עד 1693, ולתקופה קצרה תחת הגנתו של הקונסול הגרמני. הרשויות העותומניות ראו בהם זרים החיים במדינה מוסלמית. הקהילה היהודית לא הכירה במעמד השונה של הפרנקים. רבי יצחק מאיר הלוי היה הרב הראשון באיזמיר ב- 1606. בשנת 1620 הייתה הגירה גדולה של יהודים מסלוניקי לאיזמיר. רבי יוסף אסקפה מונה לרבם הראשון של יהודי סלוניקי ב- 1620. פעילותו של הרב אסקפה נשמרה למשך הרבה דורות הודות לתקנות הקשורות למסים שהוא קבע ואשר כובדו על ידי היהודים באיזמיר ובערים הסובבות אותה. מעמדו של הרב אסקפה הוכר גם על ידי הקהילות באנטוליה. ב- 1657 הוצא לאור עיתון, אשר תרם לתהילה של קהילת איזמיר. שבתאי צבי נולד באיזמיר בשנת 1626. משיח שקר שקיבל תמיכה רבה מיהודים בכל רחבי הגולה. הוא היה תלמידו של רבי אסקפה ונסע לכמה לקהילות יהודיות ברחבי האימפריה. חזרתו לאיזמיר בספטמבר 1665 גרמה לזעם גדול בקהילה כאשר הרבה אנשים הלכו אחריו. ביניהם רבי חיים בנבנישטי, ר. אהרון לפהפה, שגורשו לאחר מכן מאיזמיר. במשך ארבעת החודשים ששבתאי צבי התגורר באיזמיר בסוף שנת 1665, העיר הפכה מרכז להתלהבות משיחית, והיו בה לפחות 150 נביאים, הפעילות הכלכלית השגרתית הופרעה על ידי ההצלחה של ימי הפסטיבל שכללו ריקודים, תהלוכות שהתמזגו עם ימים של חרדה קולקטיבית. אלו שהתנגדו לתנועת השבתאות נרדפו ואחדים נאלצו לעזוב את העיר, אלה שנאלצו לעזוב את העיר היגרו לקהילת מגנזיה (Magnesia ) הקרובה. לקח זמן מה לקהילה היהודית של איזמיר ליישב את הקונפליקט שנחת עליהם על ידי משיח השקר.

רוב יהודי איזמיר היו סוחרים, סוכנים, מתרגמים ואומנים. קשרי המסחר שלהם הגיעו עד פרס וסוריה במזרח, ועד מזרח אירופה, והנמל ששימש ליהודים כנמל מוצא וקבלה של סחורות. ב- 1688 רעידת אדמה הרסה איזמיר ו – 400 יהודים נהרגו ביניהם רבי אהרון בן חיים.



המאות ה- 18 וה – 19

במשך המאות ה- 18 וה – 19 הקהילה היהודית של איזמיר המשיכה לפרוח בפעילות הכלכלית שלה ואף החלה לעסוק בתעשייה כמו צמר עזים ושטיחים. אחרי 1740 החל לפרוח גם המסחר עם אירופה לשם ייצאו: דגנים, תאנים, שמן, צימוקים, שטיחים, משקאות חריפים ושעועית. הם שימשו גם כמתרגמים לסוחרים האירופים, בנקאים ויועצים.

משה סונסינו היה פקח במכס בשנת 1718, וארדיטי משה היה שר אוצר בשנת 1812, במיוחד אחרי הרפורמות הליברליות שכונו תנזימת (Tanzimat), בוטלו האפליות נגד היהודים, והם קיבלו משרות במינהל המקומי ובמינהל הממשלתי ובבתי המשפט. בתקופה זו היו גם הרבה יהודים רופאים ומנתחים. המזל של הקהילה היהודית באיזמיר נפגם בשל אסונות שפקדו את העיר בתדירות. בשנים 1743, 1772, 1841 וב- 1881 פרצו שריפות גדולות בעיר. בשנים 1770 ו- 1892 פרצו בעיר מגפות של חולירע ורעידות אדמה חזקות. האש הגדולה שפרצה בשנת 1772 הייתה במיוחד הרסנית והשאירה את הקהילה היהודית בלי בית כנסת למשך 28 שנים, עד שהרשויות העותומניות אישרו בנית בית כנסת חדש. במשך תקופה ארוכה זו יהודי איזמיר התפללו בבתים. החיים האינטלקטואלים של הקהילה פרחו עם הקמת בית דפוס בשנת 1657 אשר הוקם על ידי גבאי בן ידידיה מהגר מליבורנו שבאיטליה. הספר ראש יוסף, שנכתב על ידי רבי אסקפה היה הספר הראשון שפורסם באיזמיר. כן הודפסו כמה ספרים בעברית - התקווה של ישראל שנכתב על ידי רבי מנשה בן ישראל. איזמיר הפכה מרכז הדפוס השלישי ב אימפריה העותומנית אחרי קונסטנטינופול וסלוניקי. יותר מ – 400 כותרים, רובם ספרות רבנית, הודפסו באיזמיר מהמאה ה- 18 ועד שנות העשרים המוקדמות של המאה ה- 19 על ידי 12 מכונות דפוס שונות. בין המפרסמים: רבי יוסף בן אליהו, רבי אהרון אלפנדרי, רבי אברהם בן עזרא, רבי יצחק דה מאיו, ועוד רבים אחרים. רבנים אחדים מאיזמיר היגרו לישראל במאה ה- 18, רבי חיים עבולאפיה, אשר קיבל עזרה מקהילת איסטנבול בארגון יהודים שיעלו לארץ ישראל. הם התיישבו בטבריה, בצפת, חברון ובירושלים. רבי יוסף חזן מאיזמיר התמנה לרבה הראשי של ישראל במאה ה- 18.





בתמונה רבי אברהם פלאלגי , הרב הראשי של איזמיר, עם חברים בקהילה של איזמיר בשנת 1896.

באיזמיר היו מספר בתי כנסת. אחד הראשונים הוא ביקור חולים אשר נבנה ב- 1690 על ידי סולומון דה סיבס, סוחר גרמני אשר התיישב באיזמיר.בית הכנסת שלום הידוע גם בשמו בית הכנסת שבתאי צבי, נבנה במאה ה-17. בית הכנסת של הפורטוגזים נבנה בשנת 1710, בית הכנסת מחזיקי תורה נבנה בשנת 1722, בית הכנסת ביקור חולים ששימש כבית חולים בהתפרצות של מגפת החולירע בשנת 1724 בית הכנסת אלגזי הידוע גם בשם (קהל דה אריבא) נבנה בשנת 1728. בית הכנסת לה סניורה נבנה על שם דונה גרציה מנדס ויש המאמינים כי היא ממנה את בנייתו. המכות שהיכו באיזמיר הרסו את המבנים המקוריים, אשר נבנו מחדש בסוף ףהמאה ה-19. בין בתי הכנסת החדשים: בית הכנסת שלום, בית לוי. הרבה מבתי הכנסת באיזמיר מפורסמים בסגנון הארכיטקטוני המיוחד שלהם. אולם התפילה שלהם מלבני או מרובע ומחולק ל-9 חלקים שווים הנתמכים בעמודים מהתקרה. הקישוטים הפנימיים היו בדרך כלל מעץ המשקפים את מסורת הקישוט המקומית . בית הכנסת סונסינו היה מקושט כל כך יפה עד שעורר את זעמם של הרשויות הטורקיים, אשר ציוו להרוס אותו משום שחשדו כי הוא דומה למסגד היסר קמי המקומי. זה עלה לקהילה בהרבה מאמצים לבטל את הצו. בית הכנסת תלמוד תורה ואחרים דומים בארכיטקטורה, התיבה הועברה לכיוון הקיר המערבי דבר המשקף השפעה איטלקית. בית הכנסת בית אל, הוא הגדול ביותר והאלגנטי ביותר באיזמיר, נבנה במיוחד ליהודים ממוצא איטלקי בשנת 1900. הארכיטקטורה שלו הושפעה מארכיטקטורה אירופית במיוחד לגבי מיקום התיבה אשר הושמה לכיוון הכותל המזרחי. בסוף המאה ה -19 היו באיזמיר 10 בתי כנסת ו- 8 בתי תפילה.





בתמונה משפחה מאיזמיר בשנת 1916

חיים חודרה ואחותו אסתר חודרה-אלטלף, רחל פרס וביתה דונה חודרה, הילדה יהודית חודרה



במשך המאה ה-19 הפעילות התרבותית של יהודי איזמיר גוונה עם הפרסום של העיתון הראשון בשם הדלת למזרח אשר נוסד על ידי פינצ'רל בשנת 1846. אחרי עיתון זה נוסדו עוד 5 עיתונים נוספים, ביניהם: לה בואנה אספרנזה, 1871-1910, אל מסרט 1897-1922. כולם פורסמו בשפת הלדינו שהייתה שפתם של יהודי איזמיר.אחרי 1838 יותר מ- 110 בספרים פורסמו בלדינו, ומסוף המאה ה- 19 הודפסו ספרי שירה, רומנים, סיפורים לצד ספרי ד., ב- 1847 אברהם אנריקוז הקים תלמוד תורה חדש שהתרחב בשנת 1871. ב- 1878 הוקם לראשונה בית הספר של אליאנס באיזמיר והוא יועד לבנים ושנה אחרי זה הוקם גם בית ספר לבנות. ב- 1895 היו באיזמיר 4 בתי ספר יהודיים לבנים עם כ- 2,500 סטודנטים ושני בתי ספר לבנות עם 500 תלמידות.בית החולים על שם רוטשילד נסגר ב – 1911 אך לאחר 3 שנים הוקם בית חולים יהודי חדש באזור קראטש. במשך המאה ה- 19 היו מתנדבים שעסקו בפעילויות חברתיות וסעד, הוקמו העמותות "ביקור חולים", "חברת קדישא", "ביקור חולים של נשים", "חברה קדושה של גברים" שעסקה בתחזוקה של בית הקברות. המשפחות הנזקקות נתמכו על ידי עמותה בשם "עוזר דלים", עמותת "הכנסת אורחים הייתה אחראית למבקרים יהודים זרים באיזמיר. היו עוד עמותות שטיפלו ביתומים, חיתון כלות, ועזרה לנזקקים. חלק מהוצאות לבית הספר תלמוד תורה ובית החולים היהודי אורגנו על ידי ארגון הגרלות שערכה העמותה גמילות חסדים. כן קיבלה הקהילה תרומות מאלכסנדר סידי שתמך בהקמת בית הקברות וניסים קריספין שתמך בהקמת בית הספר אליאנס. תורמים נוספים לקהילה היות הברון אדמונד דה רוטשילד ומאוריך הירש. המנהיגות של הקהילה הייתה מורכבת משני גופים מרכזים: בית הדין שפעל כבית דין חוקי ועסק בנושאים אזרחיים ומסחריים בין היהודים ולפעמים בין יהודים ללא יהודים. בבית הדין ישבו בין 3 ל – 7 חברים ולפעמים ישב בראשו הרבי הראשי של איזמיר. במועצה של הקהילה ישבו 12 חברים שנבחרו אחת לשנה. המועצה הייתה אחראית לתפקידים האדמיניסטרטיביים של הקהילה כולל איסוף מסים. בחצי השני של המארה ה- 19, הקהילה אימצה שיטות חדשות ויותר דמוקרטיות של ניהול. הם הובילו להגברת ההשתתפות של החברים בקהילה בתהליך של קבלת ההחלטות ומצד שני הגבילו את סמכותו של הרבי הראשי. בית הקברות הראשון היה ממוקם ב- Barhi Baba, והיה בשימוש מאז המאה ה – 17 עד תחילת המאה ה- 19, הוא נהרס בתחילת המאה ה – 20 לצורך פיתוח עירוני. בית הקברות Gurt Cesme היה בשימוש בתקופה שבין סוף המאה ה –19 עד 1930. בית הקברות החדש שנפתח בשנת 1930 עדיין בשימוש. המאה ה – 19 ראתה קלון ביחסים הכלליים בין הקהילה היהודית לבין האוכלוסייה היונית באיזמיר. כבר בסוף המאה ה- 18 האשימו היוונים את היהודים בהאשמות שווא. בחצי השני של המאה ה- 19 הם האשימו את היהודים בחמש מקרים של עלילות דם. המשטרה העותומנית התערבה להגן על האוכלוסייה היהודית במיוחד בשנת 1872 בה שני יהודים נרצחו על ידי יוונים וב- 1901 בה איימו כנופיות יווניות להסתער על השכונה היהודית. במשך המאה ה-19 כמה יהודים הצליחו לקבל הגנה ממדינות אירופה, במיוחד משפחות כאלו שהיו ממוצא איטלקי, מעט יהודים ממוצא צרפתי, ומעט ממדינות סקנדינביה.





הרצל מבקר בשוק של איזמיר



בתמונה המייסדים של הצופים באיזמיר- אוגוסט 1919, באדיבות ידידיה להב מישראל



המאה ה – 20

האוכלוסייה היהודית באיזמיר החלה להתמעט בהדרגה מהמאה ה – 19. בשנת היו באיזמיר 40,000 יהודים אשר הפכו אותה לקהילה השלישית בגודלה באימפריה העותומנית, אחרי סלוניקי ואיסטנבול. בשנות ה- 20 המוקדמות היו באיזמיר כ- 25,000 יהודים, כולל קהילה קטנה של אשכנזים שהוקמה על ידי מהגרים רוסיים ב- 1905. ההתמוטטות של האימפריה העותומנית ומלחמת טורקיה יון בשנים 1919-1921 , פגעה מאוד בעיר, והיהודים היגרו לארה"ב, ליוון , לצרפת ולארגנטינה. ב-1927 היו כ- 17,000 יהודים באיזמיר וכ –15,000 אלף יהודים לאחר 20 שנה. עם הקמתה של מדינת ישראל 10,000 יהודים מאיזמיר עלו לארץ ישראל. ב – 1960 היו באיזמיר פחות מ – 2,000 יהודים באיזמיר, מספרם גדל ל- 3,000 בשנת 1970. כיום באיזמיר 2,400 יהודים, ואוכלוסיית איזמיר היא 2,300,000 , הקהילה היהודית באיזמיר היא השנייה בגודלה בטורקיה אחרי איסטנבול. היו באיזמיר מספר אגודות של מתנדבים כמו: Liga de Pas הליגה להתנדבות וסולידריות, שנודעה בשמה הטורקי לאחר 1925 Yardim ve Kardeslik Cemiyeti ההתאגדות לאחווה ולעזרה שהוקמה ב- 1909 והקדישה את פעילותה להפיכת הקהילה למודרנית. במשך מלחמת העולם הראשונה איזמיר קלטה בערך אלף יהודים מיון שברחו מהכיבוש הנאצי. אחרי דצמבר 1943 בעזרתם של פרטיזנים יוניים, קבוצות של יהודים הוברחו לטורקיה בסירות קטנות. הקהילה היהודית באיזמיר הציעה להם מחסה עד שהרשויות הבריטיות באיסטנבול אישרו להם להגר לארץ ישראל.



בתמונה חתונה של קטי ני לוי עם מרקי סאבינטי באיזמיר 1951



הירידה הדרמטית בכמות האוכלוסייה ב – 1950 גרמה לסגירת מוסדות חברתיים אחדים כמו בית ספר אליאנס, שנפתח מחדש ב- 1959. ב – 1960 תפקד באיזמיר רק בית ספר יהודי אחד ושני בתי כנסת, בית חולים וחצר רבנית בראשותו של הרבי סיגורה מורנו עד למותו בשנת 1966. ב- 1970 עדין היו כמה ארגונים של צעירים. רוב היהודים שנשארו באיזמיר במשך המאה ה- 20 עסקו במסחר, אחדים מהם היו יצואנים ותעשיינים. המצב הכלכלי של הקהילה היה טוב והיא נהנתה מיחסים טובים עם האוכלוסייה הטורקית המקומית, למעט כמה התקפות על חנויות של יהודים בתקופת המלחמה בקפריסין בספטמבר 1955. החיים הדתיים של יהודי איזמיר התרכזו בעיקר סביב שני בתי כנסת בית אל ושער השמיים, בתי כנסת חדשים הממוקמים באזור המודרני באלסנג'ק , שם ממוקמים גם המשרדים של הרבי המקומי ושל הקהילה. הפעילות התרבותית קודמה על ידי הליגה לנדיבות שהוקמה ב- 1990. בית הספר תלמוד תורה נסגר ב- 1988 והסטודנטים שנותרו עברו לבית הספר האמריקני. 150 ילדים לומדים בבית עממי יהודי בשפה טורקית, ולומדים עברית 15 שעות שבועיות. בית החולים היהודי בקאראטש מקבל היום גם חולים לא יהודיים.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים