עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

שם המוצר/פריט:המסעדה הגדולה בעולם / ערד ניר
מחיר מחירון:₪109.00
המחיר שלנו:₪79.00
מע"מ:כולל מע"מ
דמי משלוח:₪15.00
(קיימת אפשרות לאיסוף עצמי ללא תשלום נוסף)
תקופת אחריות:0

הוסף לסל 


מידע נוסף

 


המסעדה הגדולה בעולם 
הוצאה לאור: 
אריה ניר
כתב: ערד ניר

אהבתו של ערד ניר לאוכל הטורקי היא אהבה חושנית ונטולת פשרות. בספר המסעדה הגדולה בעולם הוא מוביל אותנו למסע קולינארי באיסטנבול - אל השדרות, הרחובות והסמטאות שהן גן עדן לחובבי אוכל, אל ריחות המטבח הטורקי ונפלאות טעמיו.
בספר תמצאו מתכונים מובחרים, הסברים על מקור המנות והרכבן והמלצות היכן כדאי לאכול אותן.
ערד ביקר בעיר הענקית הזו אין-ספור פעמים וגילה עוד ועוד אתרי חובה. מדוכני רחוב ומסעדות פועלים עממיות, שבהם אוכלים מדי יום מיליוני עוברים ושבים ועד למקדשי אוכל, שבהם מגישים, מול נופים מרהיבים, "ארוחות של סולטנים".
לאחר שסעד במיטב המסעדות בעולם, על שולחנותיהם של בכירי השפים, השתכנע ערד ניר שבכל המובנים איסטנבול היא אכן המסעדה הגדולה בעולם.
 
 
כמו ילד שנחשף לעולם ורץ לספר לחבר'ה, כך הרגשתי כשגיליתי את האוכל הטורקי. הספר אינו מתיימר להיות מדריך מסודר ושלם למסעדות איסטנבול, גם לא ספר בישול שיטתי של אוכל טורקי. זהו ספר אישי שהחלטתי לכתוב כדי לשתף עוד אנשים בחוויית הגילוי של האוכל הנפלא הזה בעיר המרהיבה הזאת. המטבחים והשולחנות המועדפים עליי נמצאים על שתי גדות הבוספורוס. שם מקור האובססיה שלי. בכל המקומות המוזכרים בספר אכלתי בעצמי. את כל המאכלים טעמתי. את המתכונים בחרתי רק מהמנות שאהבתי. את כולם בישלתי.
המסעדה הגדולה בעולם | הקדמה: למה איסטנבול 
"ארוחה של סולטאנים!" הדהד קולו הרועם של סבא שמואל בחלל דירת המרתף הצנועה בשדרות או"ם בחיפה, שבה הוא התגורר - יושב ראש ועד העובדים בנמל עם "רעייתי ציפורה" - כך נהג להציג אותה באירועים ממלכתיים. "ארוחה של סולטאנים!" התרווח סבא לאחור, רוקן את כוס ה"שפריץ" ביד אחת ובשנייה הכה באגרופו על שולחן הפורמייקה האפור. אחר כך שלף מכיסו את המצת שבחר להשתמש בו היום מתוך שלל המצתים שאסף, הצית את הסיגריה ששלף מחפיסת דובק פילטר צהובה ורעם שוב - "ככה צריך לחיות."
על השולחן נותרו צלחות ריקות ועליהן כמה טיפות שמן שהותירו נתחי הדגים שקיבל מחבריו המנופאים על המנוף הצף "שמשון". צוות המנוף, שעסק בהעמסה ובפריקה של סחורות מאוניות, נהג גם לדוג דגים שנקלעו לתוך המעגן ולהתקין מהם ארוחות במטבח שעל הסיפון. סבא היה תמיד אורח של כבוד בארוחות האלה, שכן שנים ארוכות נמנה עם הצוות שקלט ותפעל את ה"שמשון". כשאנחנו, הנכדים, היינו מגיעים איתו לעבודה בנמל, הוא היה מקבל מנה כפולה. כשלא היה יכול להגיע לארוחה, הם נהגו להכין את הדגים ולשלוח לו אותם הביתה, מנוקים ומפולטים, כדי שיתקין מהם ארוחה, לו ולרעייתו ציפורה, כי דגים זה בריא.
בבית, סבא היה מכין מהם דגים מטוגנים: מקמח את הדגים ומטגן אותם בשמן עמוק. במקביל היה מכין מעין מטבל ייעודי לדגים, שהיה עשוי שמן, לחם והרבה הרבה שום, והיה חותך סלט מעגבנייה וממלפפון עם הרבה בצל וגזר מגורר דק. "סלט של שמוליק" קראנו לו. בדרך כלל היה במקרר בשר חציל שחולץ מקליפתו לאחר שנקלה על אש הכירה במטבח, ועליו הוא פיזר מלח, שמן והרבה בצל. לפעמים, סבתא הייתה מטגנת גם תפוחי אדמה לצ'יפס עבים, או קולפת אותם, מבשלת במים וממחה אותם לפירה, גם הוא עם בצל, שבמקרה הזה היה מטוגן.
ליד כל הצלחות האלה עמד סיפוֹן - אותו בקבוק זכוכית ממולא בסודה. אחת לשבוע בא לדירה עגלון שאיתו דיברו רומנית, לקח את ארגזי העץ, שאוחסנו במרפסת המטבח ובתוכם עמדו מבוישים בקבוקי הסיפון הריקים, והניח במקומם ארגזים אחרים עם בקבוקים גאים, ממולאים מחדש. ליד הסיפוֹן ניצב תמיד בקבוק יין לבן, בדרך כלל הוק ישן נושן, שהיווה את הבסיס ל"שפריץ" - "שמפניה של עניים" - עניים רומנים.
אני, שכל ידיעותיי על הסולטאנים נשאבו מסיפורי אלף לילה ולילה, בהיתי בשולחן העמוס בצלחות שהתרוקנו, ובסבא ששאף בעיניים מצומצמות מהסיגריה שאפרה נפל על חולצת הכפתורים שלבש וניקב בה עוד חור עגלגל עם שוליים כהים, וחשבתי לעצמי, למה סולטאנים? מה הקשר לסולטאנים?
הקשר של סבא שמואל עם חצרות סולטאנים היה מקרי בהחלט. שמואל מרנץ נולד ברומניה ב-1913, שלושים וחמש שנה אחרי שהעותמאנים "הפסידו אותה", כפי שנהג לומר. הוא עלה לארץ דרך טורקיה בתחילת שנות השלושים, כשהמהפכה החילונית בטורקיה הייתה בעיצומה, שנים אחרי שהסולטאן האחרון ברח עם משפחתו לקהיר, וקושטא, כפי שכינו את איסטנבול אצלנו, פסקה בחסות מוסטפה כמאל אתאטורק להיות בירת האימפריה. כל חייו כמבוגר עברו עליו בחיפה, שבאותה עת עדיין ניכרו בה השפעות השלטון העותמאני בארץ ישראל. בטורקיה המודרנית ביקר פעם או פעמיים בחייו, בתוקף תפקידו הציבורי כמנהיג פועלי הנמל, ותו לא. הביטוי "ארוחה של סולטאנים" לא היה אלא אמירה - ארוחה משובחת - אבל הוא נצרב בתודעתי פשוטו כמשמעו. בכל פעם שהגעתי לטורקיה חיפשתי את מקור הביטוי של סבא "ארוחה של סולטאנים", אבל ברוב הפעמים התאכזבתי.
ככל שהתפתחה הבנתי הקולינארית, "ארוחה של סולטאנים" הפכה אצלי לארוחת מלכים: למדתי שהמטבח הטורקי נחשב לאחד מחמשת המטבחים המתוחכמים בעולם לצד מטבחם של מלכי צרפת, איטליה, קיסרי סין וקיסרי יפן. כמו כל מי שגדל כאן בישראל, מאוד התלהבתי ממזונם של קיסרי סין כפי שהוצג לפנינו בשנות השבעים והשמונים. אחר כך נהיתי אחר המנות היפניות ותמיד תמיד ידעתי להעריך אוכל אירופי טוב. את נפלאות המטבח הטורקי חיפשתי לא פעם, וכאמור, לרוב התאכזבתי.
אהבתי לאוכל הטורקי, אם כן, לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל ברגע שנהייתה, היא הפכה לאהבה יצרית ונטולת פשרות.
© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים