עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

סניור דוד

נולד באיזמיר בשנת 1938, למד בבית ספר תלמוד תורה, המנהל היה יהודי בשם מוסיו בוטון.

בכל יום בבוקר היו התלמידים מתאספים בחצר בית הספר, שרים את ההמנון הטורקי ומניפים את הדגל הטורקי. כל התלמידים לבשו אותה תלבושת, חולצה שחורה וצווארון לבן. בבית הספר הייתה משמעת חזקה, מי שהפריע קיבל מכות עם סרגל על הידיים, ואם הילד היה רחוק, המורה הטורקית הייתה זורקת עליו את הסרגל.

בזמן הפנוי היו משחקים בכדורגל מסמרטוטים, כי לא היה כסף לקנות כדור אמיתי.

בשכונה היו בתים של שני קומות ובכל חדר גרה משפחה, לא היה פריג'ידר, לכן היו שמים את האוכל בתוך רשת תלויה באמצע התקרה. מים היו שואבים (עם הטרומבה) מהבאר, המים היו קרים מאוד.

בימי הקיץ החמים כל השכנים היו מוציאים את המזרונים לחצר, שמים אותם על מחצלות וישנו בחוץ כי בחדרים היה חם. את הפירות היו מקררים במים הקרים מהבאר ואוכלים כל השכנים ביחד בערב בחצר.

בחופש השנתי של אבא בתקופת הקיץ, לקח אבא את כל המשפחה (ללידג'ה) למעיינות של מים טרמינליים, על מנת להגיע לשם היו שוכרים סוס עם עגלה, שמים את המזרונים ואת הציוד ושוהים שם כשבועיים. את האוכל היו קונים במקום באופן עצמאי, היו חולבים את הפרות, לוקחים ביצים מהלול, ואת התאנים היו קוטפים ישר מהעץ.

לארץ הגיעו בשנת 1949 באנייה רעועה בשם "לבנט", בלב ים הודיעו להם שאי אפשר להיכנס לישראל והוחלט להחזיר את האנייה לאיסטנבול. הסוכנות פיזרה את כל הנוסעים בבתים של יהודים באיסטנבול. למזל משפחת סניור האבא הצליח למצוא עבודה בעזרת הבוס שלו באיזמיר, שהייה לו סניף גם באיסטנבול. אנשים שלא הצליחו למצוא עבודה קיבלו במועדון אוכל ושתייה שסופקו על ידי הסוכנות היהודית. הם שהו באיסטנבול במשך 3 חודשים, ולאחר מכן הפליגו ארצה.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים