עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

 
  חזרה לעמוד נופלים >>
 בנבנישתי שמשון-נסים

שמשון, בן סול ויהושע, נולד ביום כ"ח באייר תרצ"ז (9.5.1937) בתורכיה ובשנת 1950 עלה לארץ. ארבע שנים למד שמשון בבית-הספר היסודי "אליאנס" באיסטנבול, ולאחר שעלה לארץ התגורר בקיבוץ נאות מרדכי. בקיבוץ הצטרף לעשרה נערים ונערות שעלו מתורכיה ויחד הניחו את היסוד לחברת הנוער "שלהבת". מספרים עליו בני משפחתו המאמצת בקיבוץ: "שמשון נמשך לעבודה בסוסים. הוא הצליח לקנות את לבו של אבא לנר, דבר שלא היה פשוט כלל. שעות ארוכות היה עושה באורווה עם אבא לנר. קרה פעם שהיינו צריכים לסוסים כדי לאסוף כרובית, בתנאי גשם ובוץ. שמשון, שהיה אז בן 15, נכנס לעובי הקורה ושכנע את לנר העקשן להיענות לדרישת אוספי הכרובית. עם שוט ביד, בעיצומו של גשם עז, הצליח להכניס את הסוסים לשטח ולהוציא את הארגזים אל המשאית. הוא השתלב יפה גם בעבודות גן הירק, והייתה לו גישה מיוחדת למכונאות. כשנקנה הטרקטור הראשון לגן הירק, הוא נחשב יקר-ערך במשק ולא לכל אחד ניתנה הרשות לנהוג בו. שמשון היה בין היחידים שקיבל את הטרקטור לידיו; ואכן, הוא טיפל בו יפה. לא רק סוסים וירק אהב. חיבה מיוחדת נודעה ממנו לתינוקות. שמשון היה היחיד שידע להרגיע את עפרה בתנו. אך ראתה עפרה את קצה שפמו, מיד נצטחקה. תמיד שמר על הידור וקפידה בלבושו והיה מסורק ומטופח. אפילו בלובשו בגדי עבודה היה נקי. הוא היה אופטימי מטבעו, אם כי סבל לא מעט מחוסר משפחה, מחוסר שורשים". ומספרים חבריו לקבוצת "שלהבת": "בתורכיה היה שמשון מן הדמויות הבולטות. תמיד היה שמח, והכל דבקו בו, במיוחד הבנות. הוא היה רגיש מאוד. אם פגע בו מישהו, היה נעלב עד שורשי נשמתו, ואם גילה לו מישהו חיבה - היה נכון לתת למענו את חייו. כן בעבודה - אם מצא עבודה שהניחה את דעתו, היה נכון לתת לה את כל חייו. הוא היה בחור יפה ובנות רבות נמשכו אליו, אך לא היה רודף הרפתקאות, אלא שאף להקים את המשפחה שמעולם לא הייתה לו. במשק אהבוהו בעיקר הילדים. אין ילד במשק שלא אהב אותו. הוא ידע כיצד לקנות את לבם. גם עם חברים היה מתיידד בקלות, הוא אהב מאוד את חברת הבריות".

שמשון גויס לצה"ל בשלהי מרס 1955 והוצב לחיל השריון. בתקופת שירותו השלים קורס צניחה וקורס סיירים, וכסייר השתתף בקרב חוסאן ובקרב קלקיליה.

משסיים את שירות החובה חזר למשק ועסק בעבודות שונות: בחקלאות, כחבר "אגד" וכחבר בקואופרטיב "הגליל העליון". באותה תקופה נשא לאישה את רחל, בת משמר העמק והלך אחריה. שם גם נולד בנו תמיר. לאחר שנים אחדות חזר למשק שלו - לנאות מרדכי - זהו המקום שהיה קשור אליו מנעוריו, ובו קשר קשרי ידידות עם חבריו מקבוצת הנוער ועם משפחתו המאמצת. בזכות קשרים אלה נסתייע בידו לשוב ולמצוא את דרכו בקיבוץ שנטש, ובחייו האישיים החל מבצבץ אור. במסגרת שירות המילואים השתתף במבצע סיני ובמלחמת ששת הימים. מספר עליו אלון סיני, קצין המודיעין של הגדוד: "היינו יחד שנים רבות. שמשון אמור היה להיות סמל-מבצעים, כאשר למעשה אין הבדל גדול ביחידתנו בין מבצעים ומודיעין. למעשה עסק, כמו שאר החבר'ה, בכל: הן בסיורים התכופים, הן כנהג והן כסמל מבצעים. שמשון היה חבר שנעים לשבת אתו. כאשר היה צורך במתנדבים, קפץ תמיד הראשון. מה שהוטל עליו לעשות, היה ממהר ועושה". במלחמת יום-הכיפורים שימש כסייר-שריון והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים ברמת-הגולן. בקרב שנערך בתל פארס ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע שמשון ונפל. סיפר אלון: "גויסנו בשבת בשעות הצהריים. יצאנו למלחמה חסרי ציוד ונשק מתאים. הקרבות הראשונים בתל א-סאקי היו קשים מאוד ואנשים רבים נפגעו. במקרים של סכנת נפשות, אפשר לבחון כל אדם על-פי התנהגותו. אחד המקרים הללו, כאשר אתה נוסע לחלץ פצועים והרוגים משדה הקרב, סביבך אש תופת ואתה צריך לקפוץ ממחסה הברזל החוצה על תוך האש. כארבע פעמים חזרנו על פעולה מסוכנת זו, ובכל פעם שקראתי: החוצה, האנשים קפצו ללא בעיות, ושמשון ביניהם". שמשון הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ נאות-מרדכי. השאיר אחריו בן - תמיר, ובת - נעמה, אב ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "שמשון היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו" ; וכתב מפקדו: "שמשון מילא את תפקידו במסירות בעת הלחימה".

לזכרו ולזכר שני חברי קיבוץ אחרים שנפלו, הוציא לאור קיבוץ נאות מרדכי ספר, ובו דברי חברים על דמות הנופלים.

 
 
סיפורי החיים הם חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים