עברית  |  English  |  Türkçe  |  
חיפוש באתר

פרחי בן ציון - תולדות העלייה הראשונה של נוער יהודי מטורקיה

נולדתי באיזמיר בשנת 1929. אני רוצה לספר על הנוער היהודי, שהגיע מטורקיה לישראל. בקיץ 1944 הגיע ד"ר גולדמן נציג הסוכנות היהודית לטורקיה. הוא ביקר באיזמיר ובאיסטנבול, מטרתו הייתה להביא נוער יהודי מטורקיה לישראל. ברשותו היו 36 ויזות (סרטיפיקטים) בריטיים, המאפשרים להעלות 36 יהודים צעירים לישראל. מאחר והיו מעל 200 מועמדים, החליט ד"ר גולדמן לעשות קורס מזורז לשפה העברית, ע"מ למיין ולבחור את המועמדים המתאימים ביותר לויזות שברשותו. לאחר חודש ימים, הוא בחר את המועמדים וזאת בהתאם לתוצאות המבחנים. מאחר והיינו כולנו שומרי מסורת, והיינו מתפללים בשבתות ובחגים, ידענו לקרוא בעברית, אך לא הבנו אף מילה. מטרת ד"ר גולדמן הייתה לקחת את הצעירים (בני 14-15), משום שידע כי אחריהם תבואנה המשפחות. בדצמבר 1944 נסעה הקבוצה שנבחרה לישראל. מאיזמיר נבחרו 8 צעירים שלמה אלטינה, 2 האחים אלחנטי, ישעיהו בונפיל, פרחי בן ציון ועוד 28 נבחרו מאיסטנבול. ב-24 לדצמבר 1944 נסעה הקבוצה מאיסטנבול דרך איסקנדרון, חלב שבסוריה והגיעה בלילה לבירות. התאכסנו לילה אחד במלון רויאל בבירות, שהיה בבעלות של יהודי, שקיבל את הקבוצה מאוד יפה והגיש לנו בננות ותפוזי ג'פה, פירות שבטורקיה אכלו רק העשירים. למחרת היום לקחו אותנו במוניות לחיפה. הנסיעה ארכה שעה וחצי בלבד. הגענו למחנה עולים בבת גלים בחיפה. בטורקיה לא ידענו מה זה מפלגות. לאחר הגעתנו הגיעו נציגי השומר הצעיר ורצו לשכנע אותנו שנבקש להישלח לקיבוצי השומר הצעיר תל יוסף ועוד. סיפרו לנו ששם עושים חיים, אפילו המקלחות משותפות עם הבנות. לא עברה שעה ובאו אלינו נציגי בני עקיבא ושכנעו אותנו לבקש העברה לקיבוצי בני עקיבא. בקבוצה היו הרבה ויכוחים, חלק אמרו שבקיבוצי השומר הצעיר צריכים לעבוד כל השנה, אין שבת, אין חגים ואין יום כיפור. אחרים אמרו שכדאי ללכת עם בני עקיבא, היות ושם לפחות לא נעבוד בשבתות ובחגים ויהיו לנו הרבה ימי מנוחה.

מתוך ה- 36 החליטו 8 ואני בתוכם ללכת לבני עקיבא, ומסרנו על החלטתנו לסוכנות היהודית. באותו יום שהיה ערב שבת, באו אנשים מקרית שמואל שבקריות ולקחו אותנו אליהם ולאחר תפילת ערבית, כל משפחה לקחה ילד לביתה לאירוח לשבת, האירוח היה נעים, במוצאי שבת החזירו אותנו לבית העולים בבת גלים. ביום ראשון לקחו אותנו אנשי הסוכנות לכפר הנוער הדתי (רכסים) כפר חסידים. היינו במחזור יוד, שם למדנו חצי יום בתיכון וחצי יום עבדנו בכל הענפים: בגן הירק, במטעים, פלחה, רפת וכו'. היינו מאוד מאוד מרוצים, השתלבנו יפה עם הנוער שבא מגרמניה (הם כונו ילדי פרס משום שהובאו דרך פרס), השתלבנו כל כך יפה, שאני בעצמי הייתי חזן במנהג אשכנזי, ואיש לא יכול היה להרגיש שאני עולה מטורקיה. אחרי כשנה קיבלו אותנו כחברי ההגנה והפלמ"ח, לאחר שנשבענו בתנ"ך ובאקדח. למדנו להפעיל נשק בבירייה, שם נתפסו חלק מאיתנו עם נשק ביד ונשלחו על ידי האנגלים לבית הסוהר בעכו לשלוש שנים.

באחת השבתות כשהייתי בפני התיבה, בא המנהל וביקש ממני לקצר את התפילה, לקחת כמה שאפשר יותר ילדים וללכת ברגל לקיבוץ יגור, על מנת לזרוק אבנים על האנגלים, כדי לעכב אותם מלחפש את הסליקים של הנשק, שהיו מוחבאים מתחת לרפת ומתחת לחדר האוכל. האנגלים פיזרו עלינו גז מדמיע. המקרה פורסם בעיתונות וכונתה "השבת השחורה". לאחר סיום התיכון, פוזרה הקבוצה, חלק עברו לקיבוץ יבנה בדרום וחלק התגייס לצבא. כל כמה שנים יש לנו פגישת מחזור בכפר הנוער הדתי ברכסים, בשנת היובל נערך מפגש גדול בנוכחות אנשים רמי מעלה וביניהם יוסף בורג שהיה שר ויו"ר הכנסת. מתוך 8 הצעירים שעלינו לארץ מאיזמיר, שלמה אלטינה שהגיע לדרגת אל"מ נהרג בכניסה לעזה ע"י צלף, ישעיהו בונפיל נהרג במלחמת השחרור בהיותו פעיל בהגנה ובפלמ"ח. חלק מהחברים נעשו מנהלי בנקים, אני מנהל השיווק של בזק ועוד.

כפי שידוע הבריטים הגבילו את עליית היהודים לארץ ישראל, ולכן היה צורך במציאת פתרונות מיוחדים כדי להעלות את היהודים ארצה. המחזורים הבאים שבאו מטורקיה ניצלו את הויזות, בכך שערכו נישואים פיקטיביים וכך בכל ויזה עלו שני יהודים ארצה.


חנות האתר

כנס לאדינו
מונה:

לייבסיטי - בניית אתרים